קשרים עם בעלי חיים

בתור נער, בערך בגיל 14, הייתי מוציא כלבים לטיול תמורת תשלום. בצהרי היום, אחרי שהייתי מסיים את לימודי בבית הספר הייתי לוקח את הכלב של השכן לטיול בשביל עשרה שקלים ליום. זה היה הורס לי את כל הצהרים כיוון שלא יכולתי ללכת לחבר אחרי בית ספר, להירדם מול הטלוויזיה או כל פעילות של בן עשרה רגיל לעשות אחרי הלימודים, וכל זה בשביל עשרה שקלים, אבל אהבתי את הכלבה הזאת מאוד, אולי האהבה הגדולה ביותר עד שהגעתי אל בני ברוך. כתם היה שמה, ולמרות היא נהגה לברוח לי ולהעלם ובדרך כלל הייתי מוצא אותה אחרי שהיא כולה מלוכלכת אחרי שחיטטה בפחי השכנים היה בה קסם שלא יכולתי לעמוד בפניו.

בבית הייתה לנו חתולה. החתולה של אמא שלי – מיצי. מיצי היא חתולה שהגיעה מהרחוב, אין לה בבית חול, היא יוצאת לעשות בגינה. היא לא אוכלת אוכל של חתולים, רק אוכל של בני אדם, כלומר בשר ודגים, ממש איתנו בארוחת הערב או קופסאת טונה. בתחילת הקשר ישבתי לאכול בצהריים במטבח, ומיצי יללה ובכתה שאתן לה גם, חיככה את ראשה בי, וממש הפצירה בי שאשתף אותה במנה שלי. אמא שלי הייתה אומרת לי "אל תתן לה", ואני הצדקתי את הטענה. חשבתי לעצמי, כן אני עשיתי אימון עכשיו, אני צריך חלבון. קודם כל אני, היא כבר תאכל בערב… ואז קרה דבר מפתיע מאוד. מיצי זינקה מהמדף היישר עם הרגליים שלה לתוך הצלחת שלי והעיפה את הצלחת מהשולחן, הצלחת נשברה לרסיסים והאוכל נפל לרצפה. היה זה ממש "פיגוע אוכל"! אני חושב שזה הגיע לי בגלל חוסר ההתחשבות בה. היא תלויה בי ובנו. מאז אני קודם כל נותן לה, אחרי שאני חותך לה לחתיכות קטנות ומוודא שהאוכל לא חם מדי עבורה. גם כל פעם שאני הולך לאכול בפולקלה אני מביא לה שאריות של עוף או שניצל.

אני מאוד אוהב את מיצי ואת כל בעלי החיים, צריך להתייחס אליהם באהבה כי בזכותם אנחנו לומדים להיות אנשים יותר טובים.