ילדים של החיים

בכל אחד מאיתנו חבוי הילד הקטן שהיה , עם כל זיכרונותיו השמחים או הפגועים, עם  הצלחותיו וכשלונותיו, ילד שגדל למציאות שלו, שהסביבה הייחודית שבה התחנך השאירה בו חותם, והוא נמצא איתו תמיד, לעולם לא עוזב.

כשאנחנו מביטים על ילדינו, הם משקפים את עצמינו. ככל ההורים אנחנו רוצים בטובתם, שלא ייפגעו, שיצליחו אפילו יותר מאיתנו, אבל האחריות האמיתית שלנו כהורים היא לא באמירת מילים חוזרות יום אחרי יום, אלא רק במעשים, כי אנו למעשה הדוגמא האישית שלהם, אנחנו המורים שלהם, דרך המעשים שלנו בלבד , הם מחקים אותנו.    

אני מייעצת להרבה הורים, תפסיקו לחזור יום יום על אותן מילים ובקשות ודרישות, התחילו לפעול למול עיניהם הקולטות והחכמות של הילדים, לדוגמא: אמא אומרת לילדתה בת השש: תתלבשי מהר, אנחנו מאחרות, ושוב חוזרת, נו כבר תתלבשי אין זמן. כשבאותו הזמן האמא מדברת עם חברתה בטלפון ויושבת על הספה, ואינה מתארגנת בעצמה, אז מכך הילדה לוקחת דוגמא ומבינה כי אין משקל למילים של אמא , אם היא פועלת אחרת  וזה סותר את זה, וכך הילדה מתבלבלת , היא רואה משהו אחד ושומעת מאמא משהו הפוך… זו דוגמא קטנה, יש עוד אלפי דוגמאות…. תחשבו על היום יום, על המילים והדרישות שאתם ההורים אולי דורשים ואולי הילדים לא מצייתים, אבל מה שבאמת מצפים ממכם שהמעשים והדיבורים יהיו שווים.  

זיכרו דוגמא אישית, היא כלי חשוב מאוד, שעובד פלאים, ועוד דבר ממש חשוב, גם אם אתם חושבים שהם ילדים ולא מבינים, לעולם אל תשקרו, לא חייבים לספר את כל הפרטים כמובן, כי  מדובר בילדים, וצריך להתאים את הסיפור ליכולת הההכלה של ילד, לדוגמא: אמא של תינוקת בת חודשים מנשקת אותה ואומרת אני יוצאת לשעתיים לקנות לנו אוכל טעים ובינתיים המטפלת תשמור עלייך… אפשר להסביר במילים פשוטות ובקצרה, אבל אל תשקרו, דברו אמת, והם יוכלו לקבל אותה ויוכלו להשתמש בה כשיספרו לכם את הסיפור שלהם.