הקשר בין סיווגים וסטנדרטים

מערכת של סטנדרטים תמיד כופה קלסיפיקציות , וההפך לא.

סטנדרטיציה היא פעולה המיסוד של הקלסיפיקציה.

  1. ננסה להימצא בכל מקום. נתאר את אותה מערכת מכיוונים שונים. זקוקים לעיניים חדשות כדי לקרוא את מערכות הסיווג האלה.
  2. קטגוריות שיוריות – מה לא נכנס למערכת הסיווגים. למשל כימיה בין שחקנים לא יכולה להכנס לסטטיסטיקות של הכדורסל. נקודות העיוורון של המערכת. על מי לא מדברים, את מי לא סופרים.
  3. אי סדר מצטבר של מסלולים. אם אי אפשר לשחזר אחורה את הסיבתיות – זו נקודה שכדאי להתעכב עליה. דוגמא: תופעות לוואי של תרופה. החולה אולי נרפא אבל צריך לטפל בתופעות לוואי שלא נכנסו תחת סיווג המערכת המקורית.
  4. מטריאליות ומרקם – שיטות הסיווג הן גם מטריאליות וגם סימבוליות ביחד. צריכים להבין את החברה גם במונחי סביבה מטריאלית. אנחנו נשענים על דברים חומריים שהם בלתי נראים לנו. הטריק הוא לאתגר כל מתחם נוחות שאנחנו נתקלים בו. לחפש את מה שמובן מאליו ולבדוק איך זה הפך להיות מובן מאליו. איך מדענים מתפקדים ביחד לתוך בניה של אינפרה סטרקטור. עוד שיטה: להסתכל על המטפורות שהמדענים משתמשים בהם. זה יכול לחשוף דברים מובנים מאליהם. לדוגמא: אמילי מרטין – בטיפולי IVF מדברים על הביצית והזרע במונחי גבר ואשה, ונסיך שמציל את הנסיכה הכלואה. אפשר לנתח מטפורות, להתייחס אל המימד המטפורי. איזה עבודה זה עושה. מטפורות במונחים של סגנון דיבור. סטטיסטיקה זה סטייל מטפורי. הזרה של השפה. איזה עולם השפה מציגה. מה נמצא בבסיס המילים. לא ניתוח של שיח אלא נסיון להבין את התשתית הלשונית, שהיא תשתית חשיבתית. זה משהו שעוזר בניתוח אתנוגרפי.
  5. העבר כמתווך – מנסחים את הידע שלנו על העבר לאור התפתחויות מההווה. מה שאנחנו רואים עכשיו מכיל בתוכו גם את הקולות המושתקים, בין היתר הקולות מהעבר. כשחוקרים את העבר יש 2 אסכולות:
  • לפרש את העבר עפ"י הקטגוריות של אז
  • עפ"י הקטגוריות של היום, כי התפתחנו מאז הם ממליצים להשתמש בשתי השיטות.

    הפוליטיקה של הפרקטיקה