מהנדסים תרבות

כשלים מתודולוגיים בבניית מערך מחקר.

נסיבות שמפריעות לחוקר לאמץ את נקודת המבט של המחקר:

  • היררכיה שלטונית (קולוניאליזם), מגדרית (דולות), לאומית (כשחוקרים פלסטינים בד"כ המסמכים יהיו בעברית), מוסדית (ארכיון צהל מייצר תמונת מצב מסויימת של המוסד, כנל גנזך המדינה)
  • שפה
  • זמן – צריכים להבין את נקודת הזמן שבה הדוברים דיברו. למשל אאוגניקה – היום זה נתפס שונה לגמרי מאיך שזה נתפס בשנות ה-40.
  • מקום – הבדלים של תפיסות במקומות שונים. למשל מי שעובר לצפת לא חשוף לעיתונים כמו הארץ וחדשות.
  • תרבות
  • זמינות אל "החומר האמפירי"

כיצד לתגם את שפת הנחקרים, נקודת מבטם, המבנה הפוליטי חברתי כלכלי שבו הם חיים כדי לגזור מהם תוכנות מחקריות. בדוגמאות שקראנו אפשר לראות את זה.

הגבינה והתולעים – סיפור על עלייתה של החשיבה המודרנית מתוך סיפורו של טוחן פשוט בן כפר שנשפט בכנסיה. מתוך המסמכים שנשארו בכנסיה רואים את הרעיונות של החשיבה הפוליטית מודרנית, והאתגר של החוקר היה לחלץ מהם את תמונת המצב. הרעיונות היו קיימים כבר 200 שנה קודם. שייפין ושפר מפספסים את נקודת המבט של פשוטי העם.

ANOTHER REASON: SCIENCE AND THE INIGINATION OF MODERN INDIA – עוד ספר. האתדר: איך לא לאמץ את המבט המערבי של תהליכי המודרניזציה בהודו הקולוניאלית ולא להכנע לפרספקטיבה הבינארית של מזרחמערב.

לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים – בני מוריס. 1988. מוריס מפריך בספר הן את ההסבר המסורתי הישראלי והן את ההסבר המסורתי הפלסטיני לבעיית הפליטים. טענתו: הפליטים עזבו בעיקר בגלל ההתקפות הישראלית, גירוש והוראות של מנהיגים ערביים. עמדתו היתה שנויה במחלוקת כי העמדה הישראלית הרשמית היתה שהערבים עזבו מרצונם. בספר מפה ובה 370 ערים וכפרים שננטשו והסיבה נטישתם. הספר היה סנסציה בזמנו ועורר ויכוח. לבני מוריס ואלה שכתבו אחריו קראו: ההסטוריונים החדשים. בסוף שנות ה-90 היה ויכוח סוער בסוגיית ההסטוריונים החדשים. למה זה קרה דווקא ע"י מוריס? איך זה שהוא תיאר נרטיב אחר? התשובה: הספר פורסם ב-1988, ב-1987 נפתחו הארכיונים במלאת 40 שנה של חיסיון. התיאור הזה מייצר מציאות חדשה, שלפני כן לא יכולנו לתאר אותה כי המסמכים היו סגורים.

הנרטיב שהמדינה רוצה לשמר ישמר דרך ארכיון המדינה. גנזך המדינה – אי אפשר כבר לקבל את המסמכים פיזית. כל המסמכים נסרקים וזה יקח כ-4 שנים. זה רק מהזמן האחרון. ב-4 שנים הקרובות נוכל להגיע רק למה שכבר נסרק.

מהנדסים תרבות – גדעון קונדה. אתנוגרפיה בחברת אינטל. רצה לשאול כיצד נוצרת תרבות ארגונית שאנשי הייטק מתאבדים על המשימות שלהם. הגיע לישיבה של היועצים הארגוניים והבין שהמנחה יודעת בדיוק מה שהוא יודע, גם הוא יועץ ארגוני, והם שואבים את הפרקטיקה מאותם מקומות. אז הוא הבין שהוא צריך לשמור מרחק, כדי לפתח את היחס הביקורתי. נסיבות חייו של החוקר דומה לזה של הנחקר ולכן קשה לו לפתח מבט רפלקסיבי וביקורתי. הפתרון מבחינתו: ליצור הזרה, הרחקה של הנחקרים מזה שלך. הזרה – להפוך את מושאי המחקר לזרים. מבין על מה הם מדברים אבל לא חולק את אותן הנחות יסוד.