Nataly Soulu

"איך לא שמעת על 'רוסיות בלי חוש הומור'? איך את, בלוגרית כזו, לא כתבת שום סיפור? טוב.. את בטח רוסיה מזויפת. אין לך כלום מהרוסיות, בטח התאקלמת בשניות ואין לך סיפורים כאלה. את מרגישה בין הצברים כמו דג במים". 

זו היתה ממש מכה מתחת לחגורה. כן, אני ישראלית. כן, שלושים שנה התרחקתי משורשיי הרוסיים. כן, אני מרגישה בישראל מצויין. זה הבית שלי, כאן עברו שלושת-רבעי מחיי, אבל? פשוט שתקתי. שקעתי בעצמי, נתתי לעצמי לשחות בכל הכאב שעלה בזכרונותיי. טבעתי בו, כאילו חזרתי 30 שנה אחורה. הכאב הציף אותי, השתיק אותי. לא יודעת כמה זמן הייתי מחוץ להכרתי עד שהרגשתי אותה מנערת אותי."מה קרה לך? היי, את חיה?"

.אני לא יודעת אם יש מישהו שעבר עליה קלה למדינה צבעונית כמו שלנו. אני לא יודעת אם בעליה מרוסיה חוו את הקשיים יותר מעליות אחרות. אני חושבת שכל עליה אכלה את "דלי החרא" שלה והעליה שלנו די שמרה לעצמה את מה שעברה. קברה עמוק באדמה. זרקה רחוק לים. גם אני העדפתי להדחיק ולשתוק. אולי עדיף להמשיך במסורת זו. "נגבי את הדמעות", היא החזירה אותי שוב למציאות. חברה טובה, מבינה אותי גם ללא מילים: "נגבי את הדמעות וספרי, תפסיקי להחזיק את זה בתוכך! אני רוצה לשמוע, אנשים רוצים לשמוע".

חששתי. "עזבי, לא כדאי. למה לשמוע? ואיך בכלל קראת לי, בלוגרית? אני לא בלוגרית, אני פשוט אוהבת לכתוב". "את כותבת הרבה, כותבת על הכל – את בלוגרית. את חייבת לכתוב על כל אקטואליה שיש וזאת עכשיו האקטואליה, אז ספרי ואחר כך כתבי. לא אעזוב אותך". היא לא תעזוב, נודניקית, עקשנית. אבל בתוך תוכי הרגשתי שאין לי מה לחדש. "ספרי", היא לחצה שוב. "טוב, אעשה לך speed-story. אשליות, חלומות, "רוסיה מלוכלכת", "רוסיה אוף, לכי לרוסיה שלך", "רוסיה זונה", "תמצצי לי, מה יש לך, את רוסיה". רעב, עבודה קשה אחרי בית הספר, השפלות, מעשים מגונים, אונס".

שקט. עכשיו היא נכנסה למצב תפוס. החיוך התעופף מפרצופה, היא ניגבה דמעה בקצה העין. "כן, ממש speed-story, בטח אחרי כל מילה סיפור שלם. יותר מדי סיפורים לפעם אחת". היא חיבקה אותי חזק. חזק כאילו רצתה לעטוף. כן, אני רוסיה, עם חוש הומור, למרות הפוסט הלא מצחיק אבל הפעם אני לא אספר לכם את סיפורי. אפילו לא אחד. עדיף לקרוא ספרי קבלה. אני התקדמתי מזמן, המדינה התקדמה, אתם התקדמתם. לא שכחתי, אבל סלחתי.

היום אני מסתכלת קדימה. היום אני לא רוצה לספר את סיפורי העבר, היום אני רוצה לבקש מכם משהו. היום אני רוצה לבקש שנעשה הכל שזה לא יקרה לאף אחד, לא לעולה חדש, לא לעולה ותיק, לא לצבר. אני רוצה לבקש שקצת נפתח את העיניים, קצת נפתח את הלב ופשוט נדאג אחד לשני. אני רוצה לבקש שנפסיק לריב בכבישים, נפסיק לצרוח בסופר או ללכת מכות על החניה כמו שלמדתי בארגון בני ברוך. היום אני רוצה לבקש, בואו ננסה להתנהג אחד לשני כמו אחים אוהבים. שלא נצטרך לספר עוד סיפורים כאלה. 

 

אף פעם. 

מבין הטיפולים השונים שאינם רפואיים או פולשניים לטיפול בבריחת שתן אפשר למנות התרוקנות מתוזמנת או מתוכננת, בניית הרגלים, אימון שלפוחית השתן לאיפוק ואימון שרירי רצפת האגן. אני אישית סבורה כי אימון שרירי רצפת האגן הוא היעיל והנכון ביותר עבור מטופלים ובעיקר במקרי בריחת שתן אצל נשים. קודם כל מדובר בפעולה אקטיבית ולא פעולה שנעשית על המטופל או המטופלת ולכן בהכרח מחייבת אותו ליצור תקווה או מטרה ולפעול אקטיבית כלפי השגת הפעולה הזו, לגישה זו תועלת עצומה במניעת דיכאון ונפילה למקום של קורבן. בנוסף אימון שרירים אלו מסייע מאוד לשפר את התפקוד המיני ואת ההנאה מחיי המין ומאפשרת למטופלת או למטופל להשיג שליטה חדשה בגופם. לא לחינם ביוגה ניתן למצוא תרגילים רבים שעובדים על שרירים אלו והעבודה עליהם יכולה להתבצע בישיבה ובמאמץ קטן יחסית אך עם תוצאות משמעותיות ביותר.

טיפולים אחרים הכוללים פעילות פיזית הם פעילות אימון תפקודי, תנועה ואימוני גישה לשירותים. בכל הטיפולים המיקוד האו בשיפור היכולת של אנשים מבוגרים להגיע לשירותים ולפתח מיומנויות שיסייעו להם לעשות זאת: להצליח לקום מהמיטה או מהכסא, ללכת חמישה מטרים בכוחות עצמם, לפתוח כפתורים או רוכסן בכוחות עצמם, הורדת הבגד, ישיבה עצמאית על האסלה, קימה מהאסלה והרמת הבגד. כל אלו נעשים כדי לשפר את התזמון של הגעתם לשירותים ומניעת דליפת שתן בתיזמון לא מתאים. בדרך כלל מדובר בשילוב של התרוקנות מתוכננת עם תרגילי תנועה ותרגילי סיבולת פשוטים כגון שב-קום, הליכה, תנועה עצמאית בכסא גלגלי וכן תרגילי חיזוק כגון הרמת ידיים, כיפוף ברכיים, סיבובי מותניים ומתיחות.

אין עדויות מחקריות ליצירת תלות של המטופלים בטיפול לא תרופתי ובמרבית המקרים המטופלים יכולים להיגמל מהטיפול לאחר הצלחתו במידת הצורך. כמו כן טיפולים אלו אינם מהווים סיכון ממשי עבור המטופלים כל עוד נעשים במידה ובאופן מפוקח. מניסיוני כדאי מאוד להתחיל עם טיפולים לא תרופתיים ולא פולשניים בטרם פונים להליכים מורכבים ומסוכנים יותר. לרוב מדובר בפעולות פשוטות יחסית שהתועלת מההשקעה בהם היא לאין ערוך גדולה יותר ולכן גם משתלמת. במידה ומישהו ממכריכם או קרוביכם סובל מבריחת שתן אזי רצוי מאוד להמליץ לו או לה על טיפולים אלו ובמקביל חשוב לא לוותר על ייעוץ מקצועי כדי לשלול בעיות מבניות או פיזיולוגיות חמורות.

בניתוח הרמת חזה מבוצעים חיתוכים בשדיים שעליהם הוסכם מראש בין המנותחת לבין המנתח. לאחר החיתוכים המנתח ימקם מחדש את רקמות החזה ובמידת הצורך גם יעצב אותן כדי לשפר את החוזק ואת המבנה של השדיים. הפטמות והאיזור הצבוע שסביבן ימוקמו מחדש במיקום טבעי וגבוה יותר המשדר צעירות. עור מיותר יוסר והעור שיישאר יימתח בעת סגירת החתכים.

נשים רבות מעוניינות בצלקות הקטנות ביותר בדיוק כפי שהן מעוניינת בכל מילוי קמטים, עם זאת המנתח לרוב ימליץ על החיתוכים המתאימים ביותר למבנה הגוף שלך וזו נקודה עדינה מאוד ? משום שמצד אחד חשוב לבטוח במנתח ובדעתו המקצועית ולוודא כי אכן דברים נעשים בצורה שלא תפגע בגוף שלכם ועם זאת יש לוודא שהמנתח אכן מקצועי ולא יגרום לצילוק מיותר כתוצאה מחוסר ניסיון או החלטה מקצועית שגויה.

אורך הניתוח משתנה ותלוי בגיל המנותחת וכן בהשלכות של ההריונות השונים, משקל הגוף ומרכיבים נוספים התלוים באורח החיים שלה. לאחר הרמת החזה השדיים שלך יראו מלאים יותר אך הם ימשיכו להזדקן כמו יתר גופך וסביר להניח שתצטרכי לחזור על הניתוח לאחר מספר שנים אך מדובר בהחלטה אישית ובתהליך שמאוד משתנה לכל אדם ומרבית המנותחות לא צריכות לחזור על הניתוח גם לאחר שנים רבות.

מהם הסיכונים שעלייך להכיר בניתוח? בהרמת חזה משתנה המיקום של הפטמות וכתוצאה מכך קיימת סכנה כי תחווי אובדן של תחושה בפטמות באופן קבוע. מלבד זאת ניתן לצפות לתופעות לוואי דומות לכל ניתוח חזה: נפיחות וכאב, חבלה גופנית וכולי. כל ניתוחי החזה מתבצעים תחת הרדמה רפואית ולכן חשוב לוודא כי אינך אלרגית לחומרים אלו. במקרים קיצוניים של תגובה גופנית לא מוצלחת להליך עלול להתפתח זיהום, מדובר בסבירות קטנה מאוד או מעט גדולה יותר בקרב מעשנות אך במקרה זה יהיה צורך בטיפול אנטיביוטי.

הניתוח משאיר צלקות, הצלקות ידהו עם הזמן ולאחר שנה צפויות להפוך לחיוורות יותר אך הן לא יעלמו לחלוטין בדומה לתוצאות מתיחת צוואר. ייתכן ובתקופות מסוימות או במקרים מסוימים הן יהפכו לרחבות, עבות, אדומות ובולטות. רק במקרים קיצוניים של פגיעה אסטתית או כאב חמור ישקל ניתוח נוסף.

חושבים לטפט את החדר של הילדים או אולי מחפשים טפטים לסלון? הנה כמה רעיונות לטפטים ממש מגניבים שנותנים סוג של השראה חדשה:

1. טפט שחור של חלל אבל כולו שחור ועליו כוכבים אבל לא כוכבי לכת אמיתיים אלא כוכבים מצויירים שחלקם בצורת כוכב לבן גדול וחלקם בצורת נקודות ואז מתוך הגדולים שבניהם מגיחה תבנית, ציור כלשהו שמודגש על ידי קווים לבנים המחברים בין הכוכבים ולצד הציור יש כיתוב, כאילו שם של אותה קבוצת כוכבים. ובכלל לא משנה האם מדובר בקבוצה אמיתית או לא אלא עצם ההרגשה של האינסוף פותחת אותך למרחב אחר.

2. טפט דומה מאוד לקודם, גם כאן בסיס האווירה הוא השחור שחור שמכסה את כל המרחב ונקודות לבנות מייצגות את הכוכבים. רק שבטפט זה שניתן לקרוא לו הורוסקופ יש את כל קבוצות הכוכבים: את מזל בתולה, סרטן, אריה, קשת, גדי ועוד. האתגר המרכזי בטפט הזה הוא כיצד יוצרים טפט שמפזר שונה את קבוצות הכוכבים בחלל, כלומר את גלגל המזלות ומה עושים אם רוצים שחלק מהטפט יכסה את התקרה וחלק את הקירות. נראה שזו כבר עבודת אומנות שחורגת מההתקנה הסטנדרטית של הטפט הזה אבל התוצאה יכולה להיות פשוט מהממת.

3. טפט מדהים נוסף שנתקלתי בו הוא טפט פסטל נקי שעושה מעבר על ספקטרום של צבעים כך שבתחתיתו ישנם צבעים אדומים יותר ועם העלייה בטפט הם הופכים לצהובים ואז לתכלת ומסיימים בסופו העליון בגוונים של סגול אך המעברים אינם חדים, זהו אינו טפט פסים וכך יוצא שנראה לעין כי הצבעים גם מתערבבים בצורה מאוזנת ולא רק משתנים אנכית. ההרגשה שהטפט הזה נותן היא כל כך רגועה ונעימה שעושה לך חשק לקחת כסא ופשוט לשבת ולבהות בו ולנשום ולהרגיש שאתה חי.

4. טפט מאוד דומה לו אבל לדעתי עם אפקט חלש יותר הוא טפט שלוקח את הרעיון הזה של מעבר בין צבעים ועשוה אותו אלכסונית כלומר מהפינה השמאלית התחתונה האדומה ועד לפניה הימנית התחתונ הסגולה או לימנית העליונה הכחולה או לשמאלית העליונה הצהבהבה. אבל כאמור לדעתי זהו טפט פחות מוצלח מהקודם.

בחיים קורים לנו כל מיני דברים שלא היינו מזמנים לעצמנו. כשתוקפות אותנו בעיות בזוגיות, בכסף או בבריאות, אנחנו מחפשים איך לעשות כאן סדר ולשנות את המצב. לפעמים הבעיות באות בצרורות ואיתן ההרגשה שאנחנו חייבים להחליף את הגורל. אז האם יש לנו גורל כתוב מראש ואם כן איך משנים אותו לטובה על ידי חכמת הקבלה?

הכול על גילוי עתידות

כידוע יש בעולם מגלי עתידות שמסוגלים לצפות מה יקרה בעתיד. הרבה מאתנו נתקלו בהם בהקשר כזה או אחר. תכנית הטבע כבר קיימת, הגורל קיים, כמו תוכנת מחשב שנכנסת לפעולה ומתממשת. ומי שמסוגל לראות בצורה טבעית את התוכנה הזו, רואה את מה שעתיד לקרות. אבל האם יש אנשים שמסוגלים לא רק לראות את הגורל שלך אלא גם לעזור לך לשנות אותו?

לא נתקלנו בחיים באנשים כאלה שיכולים לשנות משהו. בין אם מדובר על קלפים, קפה או כל אמצעי אחר, האורקלים למיניהם יכולים רק לצפות בסרט, אבל לא לשנות אותו. כדי לשנות אותו צריך יכולות אחרות. ודווקא היום בעידן סופר טכנולוגי שאנחנו יכולים לעשות הכול, בשנייה לקפוץ לקצה השני של העולם דרך לחיצת כפתור בסמארטפון או בטיסת לואוקוסט קרובה, הגורל נראה חזק וקשה מתמיד.

דווקא היום יותר ויותר אנשים מרגישים שבעצם אין להם שליטה על כלום. כמו בדוגמה הכי פשוטה של זוגיות ומשפחה, אנחנו כל כך רוצים שהכול יתנהל בטוב, בזרימה, אבל שוב ושוב עולים על אותם שרטונים ומתרסקים. הכול קורס, האווירה שלילית ואף טכניקה לא עוזרת לנו לצאת מהברוך הזה. ועוד לא דיברנו על אסונות למיניהם, מחלות הזויות, קריסה כלכלית ועוד מצבים למיניהם שלא משנה כמה כסף, השכלה או עוצמה יש לך, פתאום מגיעים ומפילים את הכול.

האם חכמת הקבלה מאפשרת לנו לשנות את הגורל?

כן, חכמת הקבלה מגלה בפנינו את תכנית הבריאה. בעזרתה אנחנו מתחילים להבין את כל התהליך מההתחלה ועד הסוף. מהרגע שנבראנו, עוד לפני שהיה יקום, ועד לסוף ההתפתחות כשנגיע למצב המושלם. החכמה הזו מגיעה מהרמה העליונה ביותר בטבע, מעל למגבלות של זמן, מקום ותנועה.

שלב אחר שלב היא מסבירה לכל אחד ואחת מאתנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את הגורל שלנו לטובה. זאת אומרת שבעזרת הקבלה אנחנו מתחילים לעבור סוף סוף את הטיול הזה שנקרא החיים שלנו, בצורה טובה. ובמקום טיול סיוטי אנחנו יכולים לראות אותו כגן עדן, זה תלוי רק בנו.

ממש כמו ילד שחייב להיכנס לכיתה א' ואחר כך ללמוד בבית ספר שתים עשרה שנה. הן יכולות להיות עבורו סיוט, בריחה מלחץ ואיומים של המורים, ההנהלה וההורים, או שהוא יכול לעבור את השנים האלו בכיף כתלמיד מצטיין.

אולי בדוגמה של בית הספר קצת קשה לעכל את זה ולא כל אחד נראה לנו מתאים להיות תלמיד מצטיין, אבל בחיים זה אכן כך. כל אחד יכול לעבור אותם בשמחה ובהצלחה, אם רק ילמד להתנהג בצורה הרמונית עם חוקי הטבע. ואת זה אפשר ללמוד מחכמת הקבלה ובני ברוך כמו באתר הזה http://dotelaviv.co.il/

להיות מאסטר בשינוי הגורל

מי שמגיע לחכמת הקבלה, באמת רוצה להכיר את הגורל ולשנות אותו. אבל חשוב להבין שאף אחד לא יוכל לשנות את הגורל שלי במקומי. כל אחד מאתנו חייב לעבור את שלבי התיקון שלו בעצמו ולזכות לתכונת האהבה שבטבע, ואז הוא מרגיש את ההרמוניה הנצחית בצורה הייחודית שלו. זה אפשרי וזה כאן. ובניגוד לשנים עברו בהן החכמה הזו הייתה נסתרת בקרב אנשים בודדים בלבד, היום היא כבר פתוחה לכולם, ואלפי אנשים בעולם כבר מדווחים שזה קורה.

מה הופך אותנו ליהודים? קיבלתי השראה גדולה כשקראתי את פרק כ"ו בספר ויקרא, כי גיליתי שם את כל המהות של מה זה יהודי.

כבר בפסוק הראשון עולים כמה חוקים בסיסיים שיהפכו אותנו ליהודים:

–          לא לעבוד אלילים, הרי אלוהים אין לו פנים וצורה.

–          לכבד את השבת. סוגיה רגישה, כי המהות של "שבת" עדיין לא אחידה לכל מי שקורא לעצמו יהודי. אך מבחינה רוחנית, שבת בעצם מייצגת את היעד אליו אמור להגיע כל יהודי: מטרת הבריאה בכבודה ובעצמה, מטרה שכל אחד צריך לגלות בעצמו.

–          יראת המקדש. מקדש. זה בעצם המקום בתוך הלב שלנו שבו אנחנו מקדישים את חיינו לפתח את הקשר בינינו לבין אלוהים.

בעצם אלה הם שלושת חוקי הזהב ? להקדיש לבבנו להתחבר עם הקיום של הכח העליון והכל יכול, שאין לו דמות ולא צורה ולקיים את חיינו במטרה להגשים את מטרת הבריאה.

הברית עם העם היהודי מתבססת על קיום החוקים האלה ובתמורה לקיומם, כדי לדאוג גם לרצון האנושי שבנו, מובטח לנו גשם בעתו, ברכת פרי האדמה, התרבות ופריון, שפע וביטחון בארץ בנוסף לשלום וניצחון על כל אויב.

קיימת הבטחה שאלוהים יחיה בין היהודים ובתמורה היהודים יהיו לו לעם.

הוא מוכן לקיים את חלקו בחוזה, אך אם היהודים לא יקיימו את חלקם, הברית מבוטלת.

מי שמכיר מעט מושגים משפטיים יודע שאם הצדדים מסכמים ביניהם את התנאים של החוזה, הם חותמים עליו מתוך בחירה חופשית ובכוונה לקיים אותו. אך אם אחד הצדדים מפר את התחייבויותיו בחוזה, לא רק שהחוזה מתבטל אלא גם נקבעים קנסות ועונשים.

הרמב"ם (רבי משה בן מימון) מדען ענק, איש אשכולות ורופא מפורסם שעבד מסביב לשעון בטיפול בחולים רבים ומונה כרופא אישי של בן המלך בחצר המלוכה בקהיר. עד היום נלמדים כתביו הרפואיים ומיושמים במקומות שונים, גישתו ההוליסטית המדברת על רפואה מונעת, תזונה נכונה, ראיית הגוף והנפש כמכלול שיש לאזנו, התעמלות על בסיס קבוע ועוד במטרה לשמור על בריאות הגוף ולהימנע מתרופות, משמשת רבים עד היום.

אך העובדה החשובה והמרתקת ביותר, שרבים אינם מודעים לה, היא שהרמב"ם היה לפני הכול מקובל ענק. אדם שגילה בפועל את הכוח העליון שמנהל את העולם, והתקדם במדרגות העולם הרוחני. כמו כל מקובלים, גילה הרמב"ם את הכוח העליון מתוך עבודה עצמית להשתוות עמו, כלומר לאהבה ונתינה לזולת.

הרמב"ם כתב בספריו על הבורא, שהוא כוח אהבה ואחדות הכול. ועל כך שבשיא ההתפתחות הפנימית האדם מיועד להכיר, לדעת ולגלות בפועל באופן אישי את הכוח הזה: "והנכבד שבמושכלות, לצייר לנפשו אחדות הקב"ה וכל הנלווה לעניין ההוא מהא-לוהים. ששאר החכמות אינם אלא להרגיל בהם, עד שיגיע לדעת הא-לוהי". (הרמב"ם, פירוש המשניות – הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות.)

מפני שהרמב"ם חי בשיא ימי הגלות (1204-1138) בימים בהם מרבית עם ישראל היה שקוע בדת, ללא שום קשר לפנימיות התורה שהיא חכמת הקבלה המכוונת לגילוי האלוהות לאדם, דבריו אלו לא התקבלו על לב ההמון. המוני העם שעדיין לא היו בשלים להכיר את האלוהות באופן הכרתי, ועדיין נדרשו להם עוד שנים רבות של התפתחות, הבינו את דבריו רק במישור הגשמי, הרגיל והפשוט של העולם הזה.

הרבנים החרדים, מצדם, שמאז ומעולם גילו התנגדות עזה ללימוד חכמת הקבלה והתנכלו לכל מי שעסק בה, ציוו לשרוף את ספריו. רק ממרחק שנים רבות, נחשב הרמב"ם היום לקונצנזוס. אך כמו מקובלים גדולים רבים לאורך הדורות, גם הרמב"ם ספג מההנהגה החרדית התנגדות קשה. חרם הוטל על ספריו והמתנגדים אפילו פנו לאינקוויזיציה הספרדית בבקשה לשרוף את ספריו.

שיטתו של המקובל היא שיטה של אהבה, המכוונת להביא את כל בני האדם לגילוי הבורא, תכונת האהבה, בפועל. על הדרך ללמד גישה זו של אהבה ללא תנאי, שנמצאת הרבה מעבר לגישה הדתית הרגילה אדם מקיים מצוות כדי לזכות לשכר בעולם הזה ובעולם הבא, כתב הרמב"ם: "אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה". (הרמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק י.)

היה כבר מי שאמר שאם אנחנו מנסים לפתור אותה בעיה שצצה שוב ושוב עם אותם אמצעים כל פעם מחדש, אז זה כמו בן אדם שירצה לעבור דרך הקיר וידפוק לשם כך את הקיר בראשו בתקווה שזה ייתן לו לעבור.  

העם היהודי חי את בעיית הרדיפה מאז צאתו לגלות האחרונה, גלות רומי, והתפזר בעולם. משום מה אנחנו מתייחסים אליה כאל גלים מחזוריים, כמו חילוף העונות ? סובלים מהגל ומחכים שיעבור עד הפעם הבאה. בוכים קצת, סופרים קורבנות וממשיכים הלאה. עם בכיין.

מעניין שאילו סבלנו מאיזו פריחה בגוף, או התקפים של כאבי ראש, גם אם זה משהו תקופתי, היינו הולכים לרופא ומבקשים תרופה ואפילו מחפשים את שורש הבעיה כדי למנוע שהיא תופיע שוב.

זה לא שונה מבחינת מהותנו כיהודים. הסיבה שגלי האנטישמיות חוזרים שוב ושוב וגואים כל פעם יותר, ומקיפים כל פעם עוד יותר, היא שאנחנו לא מוצאים לזה תרופה, לא מבקשים להכיר את השורש של הבעיה, לא מחפשים מחוץ לקופסה אחר אמצעים אחרים מאלה שהשתמשנו בהם כל הזמן אפילו שהם לא פותרים שום דבר. כמו לדוגמא אלו שמציעה קבלה לעם.

אנחנו מגדירים את עצמנו כיהודים. אנחנו מקיימים כל מיני מנהגים. יש מי שמאמין שהוא מקיים את התורה והמצוות. יש מי שהולכים לבית הכנסת ומתפללים, אפילו מידי יום. כל אחד הרי מסתכל על עצמו. אז במיוחד מי שעושה, על פי הבנתו, אל חלקו, וודאי חושב שהכל קורה בגלל "האחרים", אלה שלא עושים כמוהו.

האבסורד הוא שהכל נמצא תחת אפינו. לפי הראיה הרווחת, מספיק  ללכת לבית הכנסת, להתפלל כל יום, ולעשות כל מיני פעולות שמאד מחזקות אותנו ברמה האישית, ובזה אקרא שקיימתי את חובתי היהודית. אך זה רק עושה טוב לאדם הפרטי, נותן לו תחושת שייכות, מכניס אותו למסגרת. ותו לא.

למה זה משנה לאלוהים מה האדם אוכל, אם הוא אוכל או נוחר, אם שטף ידיים או אמר תודה על המים לפני ששתה? בתלמוד כתוב:  וכך אמר רבי עקיבא " וכי מה אכפת לקב"ה אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף? הרי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן הבריות"

אלוהים ברא אותנו כמו שאנחנו, ואילו חשב שבזה נקיים את היהדות שלנו ואת המימוש שלנו על כדור הארץ, למה מלכתחילה את כל בני האדם כיהודים? יש כאן משהו שאנחנו מפספסים. יש כאן סיבה שאנחנו יהודים ואחרים לא. יש כאן סיבה שבגללה שונאים אותנו היהודים. לא יעזור כמה ניבדל, כמה נאכל כשר, כמה נבקר בבית הכנסת, כמה נשמור את השבת ? מה שבאמת משנה הוא למה אנחנו עושים את זה, ומה הייתה המטרה לכל זה כשכל זה נברא.

צא ולמד. גלה את הסיבה האמיתית שבשבילה באת לעולם הזה, כיהודי.

חצי עולם רעב והחצי השני שמן מדי. ילדים מנוצלים כדי שקניונים מצוחצחים יהיו מפוצצים במלא דברים שלא צריכים. לא קשה להבחין שצדק אין פה וגם לא שוויון. הרבה סבל יש ותחרות שלא נגמרת, בעיקר על מי מאתנו מייצר הכי הרבה פסולת. לכל אחד ואחת מאתנו ישנה הרגשה עמוקה בלב פנימה שיכול להיות כאן אחרת ואפילו בקלות. שעם שינוי אחד קטן נוכל כולנו לחיות במקום הרבה יותר טוב, מכיל ואוהב. במקום כל היום לחשוש מאויב. פוחדים להסתובב כדי שלא ידקרו אותנו בגב, מתי נהיה לראש ולא לזנב? מתי נתחיל לחיות בהנאה, שמחה ונחת במקום להמשיך ולסבול עוד ועוד?

הסבל הוא תוצאה ישירה מחוסר חיבור אנושי בינינו, בני האדם. אם היינו מחוברים ולו במעט, היינו דואגים שאיש לא ירעב, היינו מחשבים זה בזה בכל צעד. בכבישים, בתורים, בעבודה, במוסדות החינוך והתרבות. במקום לחשוב "אני ואני" היינו חושבים ב"אנחנו". לו רק היינו מרגישים שאנחנו רקמה אנושית אחת חיה. שלכולנו כדור אחד משותף ולכל אחד אחריות כלפי הכלל.

לא רבים הם האנשים שקושרים בין סבל לחוסר חיבור בינינו. אבל היום הם יותר מאי פעם. יותר ויותר אנשים מבינים ומגלים שאם הייתה בינינו קצת יותר דאגה, אכפתיות, חיבור ואמפטיה, הכול היה נראה אחרת ואפילו הפוך. מה בסך הכול כולנו רוצים? חום, אהבה, ביטחון, רוגע, הרגשת שייכות והערכה. אם ניתן זאת אחד לשני לא נזדקק עוד לרדוף אחרי חומר ולהתחרות זה בזה. נוכל להירגע, לנשום ולחייך באמת.

הדרך להגיע לעולם הטוב הזה היא לשנות את סולם הערכים שלנו כחברה ואת סולם הערכים הפנימי של כל אחד ואחת מאתנו. אם נטמיע בכל מערכות חיינו נתינה, עזרה לזולת, הקשבה, אכפתיות וסבלנות כלפי האחר, כערכים השולטים, ניווכח כולנו בשינוי מידי מקצה למשנהו. הערכים הם אלו שמנהלים את תפיסת עולמנו, את הרצון שלנו ואת ההתנהגות שלנו. הערכים המובילים שמניעים אותנו כיום הם תחרות, חומריות, אנוכיות, שליטה באחר, וניצול הזולת לטובת עצמי בלבד. האגו הוא שמולך על כולנו וזה מה שמביא אל חיינו סבל אדיר באופן ישיר.

עד שלא נחליף את שלטון האגו, הסבל רק ילך ויתעצם. עלינו לשנות את כלי התקשורת, החינוך והתרבות שלנו. לצרוך רק תוכן והשפעות שמובילות לאהבה בין איש לרעהו ולא לפירוד ולהאדרת האני. אם נעשה זאת השינוי מובטח והסבל יתהפך לתענוג מושלם. זה בידינו.

עו"ד, משפטנית, הודית, עברה חוויה של אדם זר בחברה אמריקאית. הולכת עם סארי מאז גיל 7 כשהיגרו לארה"ב, נושאת חוויה של הדרה גם כאשר היא פרופסור בהרווארד, בעלה פרופסור בהרווארד וגם הבת שלה. מי שמדיר אותה זה האצולה של הסטוריה של המדע בהרווארד. מאמר שנכתב על ידי ראש המכון במקס פלנק בגרמניה: מדוע דברים שג'זנהוף עושה אינה מקובלים. ג'זנהוף ענתה ב-4 מאמרים.

היא מחדשת ב-STS דברים שבדיוק באים מנקודת המבט הזו ? היחס שבין פוליטיקה ומדע. ב-1995 ערכה סקשיין ב-SCIENCE STUDY READER . בהקדמה: STS חידש בכך שיוצר קשר בין חברה ומדע ומראה כיצד החברתי מוטבע בפרקטיקות המדעיות באופן בלתי ניתן להפרדה. יחד עם זאת, מחקרי ה-STS השאירו את הקשר שבין מדע ופוליטיקה כשאלה בלתי פתורה. אולי משום שהקשר מדעי-חברתי תואר באמצעות מחקרי מיקרו. מדע ופוליטיקה הן שאלות מקרו ולכן נזנחו. וגם: הפוליטיקה נתפסה בקופסה שחורה, משהו שלם סגור לא מפורק ולא מאופיין ולא מתואר לפרטי פרטים.

המאמרים שלה מממשים את הכיוון הזה שאותו היא מתווה.

היא כתבה ספר טוב: סיינס אט דה באר. באר ? מבחן כדי להתקבל ללשכת עו"ד. שם היא מפרקת את עדות המומחה (שהוא בד"כ מדען) בבית המשפט, ומהם התנאים ליצירת קרידיביליות לעדות המומחה. היה דיון ב-STS על עדות מומחה. גם טל גולן כתב על זה.

הספר השני החשוב שלה הוא: הבראנץ' החמישי ? אותם מומחים שפועלים בשדה הפוליטי ולא במעבדה. שם היא מנתחת את היחסים שבין האנשים שבסיס הלגיטימציה שלהם הוא ידע מומחיות לבין האנשים שבסיס הלגיטימציה שלהם הוא הפוליטי. מראה שהידע לא מקבל בהכרח קדימות. צריכים להתקיים תנאים כדי שתתקבל החלטה משותפת.

הספר השלישי: עיצובים על הטבע ? מחקר השוואתי על GMO ? מזון מהונדס גנטית. השוואה בין גרמניה, אנגליה וארה"ב. היא מפתחת את המושג CIVIC EPISTEMOLOGY – סה"כ האמונות של בני חברה מסויימת שבאמצעותם הם תופסים את המציאות. זה מסביר את השונות בין המדינות בקבלה או דחיה של טכנולוגיות גנטיות חדשות. מהו מבנה הסמכות. הדבר השני בספר: מסבירה מדוע לערוך מחקר השוואתי ? זה המקום של הזרה. ההשוואה מאפשרת להראות כיצד פרקטיקות שיצור ידע במקום אחד אשר קשורות לבינוי אומה ופוליטיקה, שונות ממקום אחר. כלומר תרבות לאומית, זהות לאומית זה לא משהו שיש רק לישראל, הודו, פקיסטן או מדינות אקזוטיות אלא גם לארה"ב גרמניה אנגליה. STS הוא פרוייקט מאוד אמריקאי. בטעות חושבים שהפוליטי באמת לא מתערב במה שקורה בתוך המעבדה. מושג המדינה בארה"ב לא כל כך קיים. החברה האזרחית זה הרבה יותר חזק. המדינה זה רק כלי בשימוש החברה האזרחית. היא מראה שהתרבות הפוליטית בארה"ב בולטת מאוד גם בארה"ב, רק שהיא שונה . מפרקת את התפיסה של אוניברסליות שהאמריקאים חווים. הדגש שלה הוא על תיאור המקום. יש להם תרבות פוליטית, לא רציונלית. רק כזרה היא יכולה לראות את זה. אדוארד סעיד כתב על זה אבל בכיוון הפוך.

מאמר נוסף חשוב: in a constitutional moment.

 

 

Co-production ? ייצור משותף:

זה אינו רעיון חדש. אבל היא מציגה פן חדש חסר: החיבור שבין מוסדות המדע לבין המוסדות החברתיים והפוליטיים. החברה לא יכולה להתקיים ללא ידע ןהידע לא יכול להתקיים ללא החברה. המדע אינו שיקוף של הטבע ולא כתוצאה של אינטרסים חברתיים אלא הייצור המשותף הוא סימטרי. מבקש להסב את תשומת הלב גם למימדים החברתיים וגם להבנות קוגניטיביות שבמדע ובאותה עת להדגיש את האספקטים המטריאלים ואפיסטמיים של צורות חברתיות. גם במדע וגם בחברה יש את 2 ההיבטים.

הגישה הזו היא ביקורת על התפיסה הריאליסטית, שהיא מתעקשת להפריד בין הגיון, לוגיקה וכו' לבין תרבות, ערכים ופוליטיקה. ההפרדה הזו החלה עם התוכנית הגדולה של בויל.

גם לאטור וולגר וגם שייפין ושפר דיברו על אותה סימטריה.

אבל ג'זנהוף אומרת: קו-פרודוקציה אינו תיאוריה אלא IDIOM ? מושג שמהווה מטריה להרבה זרמים. קו-פרו' לא יכול לנבא משהו (שזו תיאוריה) אלא דרך לפרש ולחשוב על תופעות מורכבות באופן שנימנע מהשמטות ששאר הגישות במדעי החברה חוטאות בהן. מציעה להתבונן בכוח כמשהו שהוא תוצאה של מרכיבים שהין עד כה כמעט בלתי נראים בחשיבה הפוליטית: ידע, פרקטיקות, אובייקטים מאטריאלים אשר משנים או משמרים יחסי כח. הגישה מנסה לחבר בין עלייתן של תופעות חדשות לבין שימור מבנה חברתי. בין מיקרו ומקרו.