איך לשנות את הגורל בעזרת חכמת הקבלה?

בחיים קורים לנו כל מיני דברים שלא היינו מזמנים לעצמנו. כשתוקפות אותנו בעיות בזוגיות, בכסף או בבריאות, אנחנו מחפשים איך לעשות כאן סדר ולשנות את המצב. לפעמים הבעיות באות בצרורות ואיתן ההרגשה שאנחנו חייבים להחליף את הגורל. אז האם יש לנו גורל כתוב מראש ואם כן איך משנים אותו לטובה על ידי חכמת הקבלה?

הכול על גילוי עתידות

כידוע יש בעולם מגלי עתידות שמסוגלים לצפות מה יקרה בעתיד. הרבה מאתנו נתקלו בהם בהקשר כזה או אחר. תכנית הטבע כבר קיימת, הגורל קיים, כמו תוכנת מחשב שנכנסת לפעולה ומתממשת. ומי שמסוגל לראות בצורה טבעית את התוכנה הזו, רואה את מה שעתיד לקרות. אבל האם יש אנשים שמסוגלים לא רק לראות את הגורל שלך אלא גם לעזור לך לשנות אותו?

לא נתקלנו בחיים באנשים כאלה שיכולים לשנות משהו. בין אם מדובר על קלפים, קפה או כל אמצעי אחר, האורקלים למיניהם יכולים רק לצפות בסרט, אבל לא לשנות אותו. כדי לשנות אותו צריך יכולות אחרות. ודווקא היום בעידן סופר טכנולוגי שאנחנו יכולים לעשות הכול, בשנייה לקפוץ לקצה השני של העולם דרך לחיצת כפתור בסמארטפון או בטיסת לואוקוסט קרובה, הגורל נראה חזק וקשה מתמיד.

דווקא היום יותר ויותר אנשים מרגישים שבעצם אין להם שליטה על כלום. כמו בדוגמה הכי פשוטה של זוגיות ומשפחה, אנחנו כל כך רוצים שהכול יתנהל בטוב, בזרימה, אבל שוב ושוב עולים על אותם שרטונים ומתרסקים. הכול קורס, האווירה שלילית ואף טכניקה לא עוזרת לנו לצאת מהברוך הזה. ועוד לא דיברנו על אסונות למיניהם, מחלות הזויות, קריסה כלכלית ועוד מצבים למיניהם שלא משנה כמה כסף, השכלה או עוצמה יש לך, פתאום מגיעים ומפילים את הכול.

האם חכמת הקבלה מאפשרת לנו לשנות את הגורל?

כן, חכמת הקבלה מגלה בפנינו את תכנית הבריאה. בעזרתה אנחנו מתחילים להבין את כל התהליך מההתחלה ועד הסוף. מהרגע שנבראנו, עוד לפני שהיה יקום, ועד לסוף ההתפתחות כשנגיע למצב המושלם. החכמה הזו מגיעה מהרמה העליונה ביותר בטבע, מעל למגבלות של זמן, מקום ותנועה.

שלב אחר שלב היא מסבירה לכל אחד ואחת מאתנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את הגורל שלנו לטובה. זאת אומרת שבעזרת הקבלה אנחנו מתחילים לעבור סוף סוף את הטיול הזה שנקרא החיים שלנו, בצורה טובה. ובמקום טיול סיוטי אנחנו יכולים לראות אותו כגן עדן, זה תלוי רק בנו.

ממש כמו ילד שחייב להיכנס לכיתה א' ואחר כך ללמוד בבית ספר שתים עשרה שנה. הן יכולות להיות עבורו סיוט, בריחה מלחץ ואיומים של המורים, ההנהלה וההורים, או שהוא יכול לעבור את השנים האלו בכיף כתלמיד מצטיין.

אולי בדוגמה של בית הספר קצת קשה לעכל את זה ולא כל אחד נראה לנו מתאים להיות תלמיד מצטיין, אבל בחיים זה אכן כך. כל אחד יכול לעבור אותם בשמחה ובהצלחה, אם רק ילמד להתנהג בצורה הרמונית עם חוקי הטבע. ואת זה אפשר ללמוד מחכמת הקבלה ובני ברוך כמו באתר הזה http://dotelaviv.co.il/

להיות מאסטר בשינוי הגורל

מי שמגיע לחכמת הקבלה, באמת רוצה להכיר את הגורל ולשנות אותו. אבל חשוב להבין שאף אחד לא יוכל לשנות את הגורל שלי במקומי. כל אחד מאתנו חייב לעבור את שלבי התיקון שלו בעצמו ולזכות לתכונת האהבה שבטבע, ואז הוא מרגיש את ההרמוניה הנצחית בצורה הייחודית שלו. זה אפשרי וזה כאן. ובניגוד לשנים עברו בהן החכמה הזו הייתה נסתרת בקרב אנשים בודדים בלבד, היום היא כבר פתוחה לכולם, ואלפי אנשים בעולם כבר מדווחים שזה קורה.

ארץ ישראל ? המעבדה של אלוהים

מה הופך אותנו ליהודים? קיבלתי השראה גדולה כשקראתי את פרק כ"ו בספר ויקרא, כי גיליתי שם את כל המהות של מה זה יהודי.

כבר בפסוק הראשון עולים כמה חוקים בסיסיים שיהפכו אותנו ליהודים:

–          לא לעבוד אלילים, הרי אלוהים אין לו פנים וצורה.

–          לכבד את השבת. סוגיה רגישה, כי המהות של "שבת" עדיין לא אחידה לכל מי שקורא לעצמו יהודי. אך מבחינה רוחנית, שבת בעצם מייצגת את היעד אליו אמור להגיע כל יהודי: מטרת הבריאה בכבודה ובעצמה, מטרה שכל אחד צריך לגלות בעצמו.

–          יראת המקדש. מקדש. זה בעצם המקום בתוך הלב שלנו שבו אנחנו מקדישים את חיינו לפתח את הקשר בינינו לבין אלוהים.

בעצם אלה הם שלושת חוקי הזהב ? להקדיש לבבנו להתחבר עם הקיום של הכח העליון והכל יכול, שאין לו דמות ולא צורה ולקיים את חיינו במטרה להגשים את מטרת הבריאה.

הברית עם העם היהודי מתבססת על קיום החוקים האלה ובתמורה לקיומם, כדי לדאוג גם לרצון האנושי שבנו, מובטח לנו גשם בעתו, ברכת פרי האדמה, התרבות ופריון, שפע וביטחון בארץ בנוסף לשלום וניצחון על כל אויב.

קיימת הבטחה שאלוהים יחיה בין היהודים ובתמורה היהודים יהיו לו לעם.

הוא מוכן לקיים את חלקו בחוזה, אך אם היהודים לא יקיימו את חלקם, הברית מבוטלת.

מי שמכיר מעט מושגים משפטיים יודע שאם הצדדים מסכמים ביניהם את התנאים של החוזה, הם חותמים עליו מתוך בחירה חופשית ובכוונה לקיים אותו. אך אם אחד הצדדים מפר את התחייבויותיו בחוזה, לא רק שהחוזה מתבטל אלא גם נקבעים קנסות ועונשים.

הרמב"ם: הנשר הגדול

הרמב"ם (רבי משה בן מימון) מדען ענק, איש אשכולות ורופא מפורסם שעבד מסביב לשעון בטיפול בחולים רבים ומונה כרופא אישי של בן המלך בחצר המלוכה בקהיר. עד היום נלמדים כתביו הרפואיים ומיושמים במקומות שונים, גישתו ההוליסטית המדברת על רפואה מונעת, תזונה נכונה, ראיית הגוף והנפש כמכלול שיש לאזנו, התעמלות על בסיס קבוע ועוד במטרה לשמור על בריאות הגוף ולהימנע מתרופות, משמשת רבים עד היום.

אך העובדה החשובה והמרתקת ביותר, שרבים אינם מודעים לה, היא שהרמב"ם היה לפני הכול מקובל ענק. אדם שגילה בפועל את הכוח העליון שמנהל את העולם, והתקדם במדרגות העולם הרוחני. כמו כל מקובלים, גילה הרמב"ם את הכוח העליון מתוך עבודה עצמית להשתוות עמו, כלומר לאהבה ונתינה לזולת.

הרמב"ם כתב בספריו על הבורא, שהוא כוח אהבה ואחדות הכול. ועל כך שבשיא ההתפתחות הפנימית האדם מיועד להכיר, לדעת ולגלות בפועל באופן אישי את הכוח הזה: "והנכבד שבמושכלות, לצייר לנפשו אחדות הקב"ה וכל הנלווה לעניין ההוא מהא-לוהים. ששאר החכמות אינם אלא להרגיל בהם, עד שיגיע לדעת הא-לוהי". (הרמב"ם, פירוש המשניות – הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות.)

מפני שהרמב"ם חי בשיא ימי הגלות (1204-1138) בימים בהם מרבית עם ישראל היה שקוע בדת, ללא שום קשר לפנימיות התורה שהיא חכמת הקבלה המכוונת לגילוי האלוהות לאדם, דבריו אלו לא התקבלו על לב ההמון. המוני העם שעדיין לא היו בשלים להכיר את האלוהות באופן הכרתי, ועדיין נדרשו להם עוד שנים רבות של התפתחות, הבינו את דבריו רק במישור הגשמי, הרגיל והפשוט של העולם הזה.

הרבנים החרדים, מצדם, שמאז ומעולם גילו התנגדות עזה ללימוד חכמת הקבלה והתנכלו לכל מי שעסק בה, ציוו לשרוף את ספריו. רק ממרחק שנים רבות, נחשב הרמב"ם היום לקונצנזוס. אך כמו מקובלים גדולים רבים לאורך הדורות, גם הרמב"ם ספג מההנהגה החרדית התנגדות קשה. חרם הוטל על ספריו והמתנגדים אפילו פנו לאינקוויזיציה הספרדית בבקשה לשרוף את ספריו.

שיטתו של המקובל היא שיטה של אהבה, המכוונת להביא את כל בני האדם לגילוי הבורא, תכונת האהבה, בפועל. על הדרך ללמד גישה זו של אהבה ללא תנאי, שנמצאת הרבה מעבר לגישה הדתית הרגילה אדם מקיים מצוות כדי לזכות לשכר בעולם הזה ובעולם הבא, כתב הרמב"ם: "אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה". (הרמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק י.)

למה לי אנטישמיות עכשיו?

היה כבר מי שאמר שאם אנחנו מנסים לפתור אותה בעיה שצצה שוב ושוב עם אותם אמצעים כל פעם מחדש, אז זה כמו בן אדם שירצה לעבור דרך הקיר וידפוק לשם כך את הקיר בראשו בתקווה שזה ייתן לו לעבור.  

העם היהודי חי את בעיית הרדיפה מאז צאתו לגלות האחרונה, גלות רומי, והתפזר בעולם. משום מה אנחנו מתייחסים אליה כאל גלים מחזוריים, כמו חילוף העונות ? סובלים מהגל ומחכים שיעבור עד הפעם הבאה. בוכים קצת, סופרים קורבנות וממשיכים הלאה. עם בכיין.

מעניין שאילו סבלנו מאיזו פריחה בגוף, או התקפים של כאבי ראש, גם אם זה משהו תקופתי, היינו הולכים לרופא ומבקשים תרופה ואפילו מחפשים את שורש הבעיה כדי למנוע שהיא תופיע שוב.

זה לא שונה מבחינת מהותנו כיהודים. הסיבה שגלי האנטישמיות חוזרים שוב ושוב וגואים כל פעם יותר, ומקיפים כל פעם עוד יותר, היא שאנחנו לא מוצאים לזה תרופה, לא מבקשים להכיר את השורש של הבעיה, לא מחפשים מחוץ לקופסה אחר אמצעים אחרים מאלה שהשתמשנו בהם כל הזמן אפילו שהם לא פותרים שום דבר. כמו לדוגמא אלו שמציעה קבלה לעם.

אנחנו מגדירים את עצמנו כיהודים. אנחנו מקיימים כל מיני מנהגים. יש מי שמאמין שהוא מקיים את התורה והמצוות. יש מי שהולכים לבית הכנסת ומתפללים, אפילו מידי יום. כל אחד הרי מסתכל על עצמו. אז במיוחד מי שעושה, על פי הבנתו, אל חלקו, וודאי חושב שהכל קורה בגלל "האחרים", אלה שלא עושים כמוהו.

האבסורד הוא שהכל נמצא תחת אפינו. לפי הראיה הרווחת, מספיק  ללכת לבית הכנסת, להתפלל כל יום, ולעשות כל מיני פעולות שמאד מחזקות אותנו ברמה האישית, ובזה אקרא שקיימתי את חובתי היהודית. אך זה רק עושה טוב לאדם הפרטי, נותן לו תחושת שייכות, מכניס אותו למסגרת. ותו לא.

למה זה משנה לאלוהים מה האדם אוכל, אם הוא אוכל או נוחר, אם שטף ידיים או אמר תודה על המים לפני ששתה? בתלמוד כתוב:  וכך אמר רבי עקיבא " וכי מה אכפת לקב"ה אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף? הרי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן הבריות"

אלוהים ברא אותנו כמו שאנחנו, ואילו חשב שבזה נקיים את היהדות שלנו ואת המימוש שלנו על כדור הארץ, למה מלכתחילה את כל בני האדם כיהודים? יש כאן משהו שאנחנו מפספסים. יש כאן סיבה שאנחנו יהודים ואחרים לא. יש כאן סיבה שבגללה שונאים אותנו היהודים. לא יעזור כמה ניבדל, כמה נאכל כשר, כמה נבקר בבית הכנסת, כמה נשמור את השבת ? מה שבאמת משנה הוא למה אנחנו עושים את זה, ומה הייתה המטרה לכל זה כשכל זה נברא.

צא ולמד. גלה את הסיבה האמיתית שבשבילה באת לעולם הזה, כיהודי.

למה לסבול?

חצי עולם רעב והחצי השני שמן מדי. ילדים מנוצלים כדי שקניונים מצוחצחים יהיו מפוצצים במלא דברים שלא צריכים. לא קשה להבחין שצדק אין פה וגם לא שוויון. הרבה סבל יש ותחרות שלא נגמרת, בעיקר על מי מאתנו מייצר הכי הרבה פסולת. לכל אחד ואחת מאתנו ישנה הרגשה עמוקה בלב פנימה שיכול להיות כאן אחרת ואפילו בקלות. שעם שינוי אחד קטן נוכל כולנו לחיות במקום הרבה יותר טוב, מכיל ואוהב. במקום כל היום לחשוש מאויב. פוחדים להסתובב כדי שלא ידקרו אותנו בגב, מתי נהיה לראש ולא לזנב? מתי נתחיל לחיות בהנאה, שמחה ונחת במקום להמשיך ולסבול עוד ועוד?

הסבל הוא תוצאה ישירה מחוסר חיבור אנושי בינינו, בני האדם. אם היינו מחוברים ולו במעט, היינו דואגים שאיש לא ירעב, היינו מחשבים זה בזה בכל צעד. בכבישים, בתורים, בעבודה, במוסדות החינוך והתרבות. במקום לחשוב "אני ואני" היינו חושבים ב"אנחנו". לו רק היינו מרגישים שאנחנו רקמה אנושית אחת חיה. שלכולנו כדור אחד משותף ולכל אחד אחריות כלפי הכלל.

לא רבים הם האנשים שקושרים בין סבל לחוסר חיבור בינינו. אבל היום הם יותר מאי פעם. יותר ויותר אנשים מבינים ומגלים שאם הייתה בינינו קצת יותר דאגה, אכפתיות, חיבור ואמפטיה, הכול היה נראה אחרת ואפילו הפוך. מה בסך הכול כולנו רוצים? חום, אהבה, ביטחון, רוגע, הרגשת שייכות והערכה. אם ניתן זאת אחד לשני לא נזדקק עוד לרדוף אחרי חומר ולהתחרות זה בזה. נוכל להירגע, לנשום ולחייך באמת.

הדרך להגיע לעולם הטוב הזה היא לשנות את סולם הערכים שלנו כחברה ואת סולם הערכים הפנימי של כל אחד ואחת מאתנו. אם נטמיע בכל מערכות חיינו נתינה, עזרה לזולת, הקשבה, אכפתיות וסבלנות כלפי האחר, כערכים השולטים, ניווכח כולנו בשינוי מידי מקצה למשנהו. הערכים הם אלו שמנהלים את תפיסת עולמנו, את הרצון שלנו ואת ההתנהגות שלנו. הערכים המובילים שמניעים אותנו כיום הם תחרות, חומריות, אנוכיות, שליטה באחר, וניצול הזולת לטובת עצמי בלבד. האגו הוא שמולך על כולנו וזה מה שמביא אל חיינו סבל אדיר באופן ישיר.

עד שלא נחליף את שלטון האגו, הסבל רק ילך ויתעצם. עלינו לשנות את כלי התקשורת, החינוך והתרבות שלנו. לצרוך רק תוכן והשפעות שמובילות לאהבה בין איש לרעהו ולא לפירוד ולהאדרת האני. אם נעשה זאת השינוי מובטח והסבל יתהפך לתענוג מושלם. זה בידינו.

שילה ג'זנהוף

עו"ד, משפטנית, הודית, עברה חוויה של אדם זר בחברה אמריקאית. הולכת עם סארי מאז גיל 7 כשהיגרו לארה"ב, נושאת חוויה של הדרה גם כאשר היא פרופסור בהרווארד, בעלה פרופסור בהרווארד וגם הבת שלה. מי שמדיר אותה זה האצולה של הסטוריה של המדע בהרווארד. מאמר שנכתב על ידי ראש המכון במקס פלנק בגרמניה: מדוע דברים שג'זנהוף עושה אינה מקובלים. ג'זנהוף ענתה ב-4 מאמרים.

היא מחדשת ב-STS דברים שבדיוק באים מנקודת המבט הזו ? היחס שבין פוליטיקה ומדע. ב-1995 ערכה סקשיין ב-SCIENCE STUDY READER . בהקדמה: STS חידש בכך שיוצר קשר בין חברה ומדע ומראה כיצד החברתי מוטבע בפרקטיקות המדעיות באופן בלתי ניתן להפרדה. יחד עם זאת, מחקרי ה-STS השאירו את הקשר שבין מדע ופוליטיקה כשאלה בלתי פתורה. אולי משום שהקשר מדעי-חברתי תואר באמצעות מחקרי מיקרו. מדע ופוליטיקה הן שאלות מקרו ולכן נזנחו. וגם: הפוליטיקה נתפסה בקופסה שחורה, משהו שלם סגור לא מפורק ולא מאופיין ולא מתואר לפרטי פרטים.

המאמרים שלה מממשים את הכיוון הזה שאותו היא מתווה.

היא כתבה ספר טוב: סיינס אט דה באר. באר ? מבחן כדי להתקבל ללשכת עו"ד. שם היא מפרקת את עדות המומחה (שהוא בד"כ מדען) בבית המשפט, ומהם התנאים ליצירת קרידיביליות לעדות המומחה. היה דיון ב-STS על עדות מומחה. גם טל גולן כתב על זה.

הספר השני החשוב שלה הוא: הבראנץ' החמישי ? אותם מומחים שפועלים בשדה הפוליטי ולא במעבדה. שם היא מנתחת את היחסים שבין האנשים שבסיס הלגיטימציה שלהם הוא ידע מומחיות לבין האנשים שבסיס הלגיטימציה שלהם הוא הפוליטי. מראה שהידע לא מקבל בהכרח קדימות. צריכים להתקיים תנאים כדי שתתקבל החלטה משותפת.

הספר השלישי: עיצובים על הטבע ? מחקר השוואתי על GMO ? מזון מהונדס גנטית. השוואה בין גרמניה, אנגליה וארה"ב. היא מפתחת את המושג CIVIC EPISTEMOLOGY – סה"כ האמונות של בני חברה מסויימת שבאמצעותם הם תופסים את המציאות. זה מסביר את השונות בין המדינות בקבלה או דחיה של טכנולוגיות גנטיות חדשות. מהו מבנה הסמכות. הדבר השני בספר: מסבירה מדוע לערוך מחקר השוואתי ? זה המקום של הזרה. ההשוואה מאפשרת להראות כיצד פרקטיקות שיצור ידע במקום אחד אשר קשורות לבינוי אומה ופוליטיקה, שונות ממקום אחר. כלומר תרבות לאומית, זהות לאומית זה לא משהו שיש רק לישראל, הודו, פקיסטן או מדינות אקזוטיות אלא גם לארה"ב גרמניה אנגליה. STS הוא פרוייקט מאוד אמריקאי. בטעות חושבים שהפוליטי באמת לא מתערב במה שקורה בתוך המעבדה. מושג המדינה בארה"ב לא כל כך קיים. החברה האזרחית זה הרבה יותר חזק. המדינה זה רק כלי בשימוש החברה האזרחית. היא מראה שהתרבות הפוליטית בארה"ב בולטת מאוד גם בארה"ב, רק שהיא שונה . מפרקת את התפיסה של אוניברסליות שהאמריקאים חווים. הדגש שלה הוא על תיאור המקום. יש להם תרבות פוליטית, לא רציונלית. רק כזרה היא יכולה לראות את זה. אדוארד סעיד כתב על זה אבל בכיוון הפוך.

מאמר נוסף חשוב: in a constitutional moment.

 

 

Co-production ? ייצור משותף:

זה אינו רעיון חדש. אבל היא מציגה פן חדש חסר: החיבור שבין מוסדות המדע לבין המוסדות החברתיים והפוליטיים. החברה לא יכולה להתקיים ללא ידע ןהידע לא יכול להתקיים ללא החברה. המדע אינו שיקוף של הטבע ולא כתוצאה של אינטרסים חברתיים אלא הייצור המשותף הוא סימטרי. מבקש להסב את תשומת הלב גם למימדים החברתיים וגם להבנות קוגניטיביות שבמדע ובאותה עת להדגיש את האספקטים המטריאלים ואפיסטמיים של צורות חברתיות. גם במדע וגם בחברה יש את 2 ההיבטים.

הגישה הזו היא ביקורת על התפיסה הריאליסטית, שהיא מתעקשת להפריד בין הגיון, לוגיקה וכו' לבין תרבות, ערכים ופוליטיקה. ההפרדה הזו החלה עם התוכנית הגדולה של בויל.

גם לאטור וולגר וגם שייפין ושפר דיברו על אותה סימטריה.

אבל ג'זנהוף אומרת: קו-פרודוקציה אינו תיאוריה אלא IDIOM ? מושג שמהווה מטריה להרבה זרמים. קו-פרו' לא יכול לנבא משהו (שזו תיאוריה) אלא דרך לפרש ולחשוב על תופעות מורכבות באופן שנימנע מהשמטות ששאר הגישות במדעי החברה חוטאות בהן. מציעה להתבונן בכוח כמשהו שהוא תוצאה של מרכיבים שהין עד כה כמעט בלתי נראים בחשיבה הפוליטית: ידע, פרקטיקות, אובייקטים מאטריאלים אשר משנים או משמרים יחסי כח. הגישה מנסה לחבר בין עלייתן של תופעות חדשות לבין שימור מבנה חברתי. בין מיקרו ומקרו.

הסתגלות לגן חדש

אימהות אשר בחרו לרשום את ילדיהן לגן יגלו כי הפעם הראשונה במסגרת עלולה להציף אתגרים והתמודדויות חדשות. כשילד רגיל להיות עם אמו בבית או עם דמות מטפלת קבועה, הוא לרוב יחווה קושי במעבר למסגרת כמו גן, אשר כוללת לרוב מעל 10 ילדים נוספים ודמויות מטפלות שאינן מוכרות לו.

ברוב הגנים, יבקשו הגננות מההורים להשאיר את הילדים בגן וללכת לעיסוקיהם, אך אם ישנה אפשרות, מומלץ מאוד לבצע את ההסתגלות באופן הדרגתי. כאשר המעבר נעשה בשלבים ובהדרגתיות, הילד מכיל את השינוי בצורה חיובית יותר והמעבר נעשה בצורה קלה וחלקה יותר.

תהליך של הסתגלות הדרגתית דומה למעבר מן הרחם לעולם שמחוצה לו. כפי שהחושים של התינוק מתפתחים בהדרגה, כך גם היכולת שלו כילד להכיל את המעבר מהבית לגן אינה נבנית בבת אחת. תינוק נולד עיוור וכעבור מספר שבועות רואה את המציאות בצבעי שחור לבן ואדום. העולם מלא בגירויים, צבעים, צלילים וריחות ומאוד שונה מהעולם שהוא חש כשהיה בבטן אמו. על מנת שלא יחוש מותקף ומוצף, הטבע יצר עבורו התפתחות הדרגתית, כך הוא יקלוט את העולם באופן עדין המותאם ליכולות העיבוד שלו. זו בעצם ההסתגלות הראשונה, מהחיים בתוך הרחם לחיים שבחוץ.

המעבר לגן דורש מהילד כוחות רבים לשם התמודדות עם אתגרים שאותם הוא יפגוש לראשונה. התמודדויות אלו יצריכו מהילד כלים חדשים אותם הוא יפתח כתוצאה מהתהליך שהוא עובר. הילד לראשונה נפרד מהדמות המטפלת המוכרת ועובר לידיים חדשות, למקום חדש ולסביבה שאינו מכיר. ניתן לסייע לילד לעבור את תהליך ההסתגלות ביתר רכות וקלות על ידי הדרגתיות. לאחר שהילד מזהה את הדמויות המטפלות, את הילדים או חלקם ומתמצא במרחב הפיזי של הגן החדש, זה סימן ראשון לביסוס ההסתגלות. סימן נוסף הוא המרחק שהילד מאפשר לעצמו מהדמות המטפלת שמלווה אותו בתהליך.

הפרידה מהדמות המטפלת תהיה לרוב מלווה בבכי בהתחלה אך זה דבר טבעי ויש לקבלו בהבנה ולהתאזר בסבלנות. כדאי לחזור ולהדגיש בפני הילד שהמטפל העיקרי או ההורה שלו הולך וחוזר. לאחר מספר ימים הילד מפנים את הדברים וחש בטחון לגבי חזרתו של ההורה. המלצה נוספת היא להתחיל בהיעדרות קצרה של עד חצי שעה ולבחון כיצד יגיב הילד. אם הוא משחק ומשתלב ניתן להאריך את זמן השהייה שלו בגן ללא ההורה או הדמות המטפלת עד ליום שלם. לרוב, התהליך ינוע בין שבועיים לחודש אך נתון זה משתנה מאם לאם ומילד לילד.

חשוב מאוד ליידע את הצוות ואת הנהלת הגן המיועד בכוונת ההורים לעבור עם ילדם תהליך הסתגלות הדרגתי עוד טרם הרישום בפועל. התקשורת עם הצוות חשובה מאוד משום שיידרש שיתוף פעולה אפקטיבי מכל הצדדים המעורבים בתהליך. כמו כן, כדאי לפרוט את התהליך לשלבים מוסכמים מראש ולייצר שקיפות מלאה שתאפשר להורים להבין היכן הם עומדים ומה נדרש על מנת להתקדם צעד נוסף.

חוט חיי

חוט מונח על שולחן העץ שלפניי. כבר השחלתי עליו כמה חרוזים עגולים וצבעוניים. אלה חרוזי חיי ?  חרוזי המאורעות והמשמעויות הממלאים אותי. חרוז המשפחה, חרוז האמנות, חרוז הקשר עם חברותיי… לאחרונה מתוך לימוד הקבלה התעשרה המחרוזת שלי בעוד כמה חרוזים יפים. חרוז המשפחה המורחבת, למשל, שעד לאחרונה קצת התנכרתי אליה ועכשיו אני לומדת להביט בה בעין טובה, להכיל אותה ולסלוח; וחרוז הטבע הכולל את תופעות החיים כולם: צמחייה ירוקה, רוח, מים, ובעלי חיים במגוון צורותיהם המפליאות ? עינה הבוחנת של תרנגולת לבנה רכת-נוצות; תנועות גופו הגולמיות של גדי קטן שאותו אני רואה במכלאה במושב. רואה ושואלת באי-נוחות: האם זה מקומו הטבעי? הרי לקחו אותו מאמו, והוא מאחורי סורגים … הוא חייב לזרום כמו המים, להלך בצמחיה, להתחבר לטבע הפשוט. עכשיו בכל החיבורים המבורכים שנפתחים בי מתוך לימוד הקבלה מבקשת תודעתי לפתוח מיד גם את סורגי הכלא של התרנגולת, הגדי ושאר בעלי חיים נושמים ומרגישים שמהם אנו גוזלים את החופש ללא סיבה, מלבד תירוץ התאווה ללעוס את גופם. ומה עם זעקת נפשם?  בשבילי הזכות לעלות בסולם וההידמות לעליון עוברת דרך שחרור כל יצור שנברא מהסבל והכאב של שתלטנות האדם. מאז שהבנתי זאת, שפע רוחני שליו יורד עלי בהרפיה שלי מאכילת בעלי חיים ומה שנלקח מהם שלא כדין ? ביצים, חלב… ובריאות גופנית פורחת בי מתוך האנרגיה הענווה של הצומח, מאכילה שלמה של שלום.

ילדים של החיים

בכל אחד מאיתנו חבוי הילד הקטן שהיה , עם כל זיכרונותיו השמחים או הפגועים, עם  הצלחותיו וכשלונותיו, ילד שגדל למציאות שלו, שהסביבה הייחודית שבה התחנך השאירה בו חותם, והוא נמצא איתו תמיד, לעולם לא עוזב.

כשאנחנו מביטים על ילדינו, הם משקפים את עצמינו. ככל ההורים אנחנו רוצים בטובתם, שלא ייפגעו, שיצליחו אפילו יותר מאיתנו, אבל האחריות האמיתית שלנו כהורים היא לא באמירת מילים חוזרות יום אחרי יום, אלא רק במעשים, כי אנו למעשה הדוגמא האישית שלהם, אנחנו המורים שלהם, דרך המעשים שלנו בלבד , הם מחקים אותנו.    

אני מייעצת להרבה הורים, תפסיקו לחזור יום יום על אותן מילים ובקשות ודרישות, התחילו לפעול למול עיניהם הקולטות והחכמות של הילדים, לדוגמא: אמא אומרת לילדתה בת השש: תתלבשי מהר, אנחנו מאחרות, ושוב חוזרת, נו כבר תתלבשי אין זמן. כשבאותו הזמן האמא מדברת עם חברתה בטלפון ויושבת על הספה, ואינה מתארגנת בעצמה, אז מכך הילדה לוקחת דוגמא ומבינה כי אין משקל למילים של אמא , אם היא פועלת אחרת  וזה סותר את זה, וכך הילדה מתבלבלת , היא רואה משהו אחד ושומעת מאמא משהו הפוך… זו דוגמא קטנה, יש עוד אלפי דוגמאות…. תחשבו על היום יום, על המילים והדרישות שאתם ההורים אולי דורשים ואולי הילדים לא מצייתים, אבל מה שבאמת מצפים ממכם שהמעשים והדיבורים יהיו שווים.  

זיכרו דוגמא אישית, היא כלי חשוב מאוד, שעובד פלאים, ועוד דבר ממש חשוב, גם אם אתם חושבים שהם ילדים ולא מבינים, לעולם אל תשקרו, לא חייבים לספר את כל הפרטים כמובן, כי  מדובר בילדים, וצריך להתאים את הסיפור ליכולת הההכלה של ילד, לדוגמא: אמא של תינוקת בת חודשים מנשקת אותה ואומרת אני יוצאת לשעתיים לקנות לנו אוכל טעים ובינתיים המטפלת תשמור עלייך… אפשר להסביר במילים פשוטות ובקצרה, אבל אל תשקרו, דברו אמת, והם יוכלו לקבל אותה ויוכלו להשתמש בה כשיספרו לכם את הסיפור שלהם.

הקשר בין סיווגים וסטנדרטים

מערכת של סטנדרטים תמיד כופה קלסיפיקציות , וההפך לא.

סטנדרטיציה היא פעולה המיסוד של הקלסיפיקציה.

  1. ננסה להימצא בכל מקום. נתאר את אותה מערכת מכיוונים שונים. זקוקים לעיניים חדשות כדי לקרוא את מערכות הסיווג האלה.
  2. קטגוריות שיוריות ? מה לא נכנס למערכת הסיווגים. למשל כימיה בין שחקנים לא יכולה להכנס לסטטיסטיקות של הכדורסל. נקודות העיוורון של המערכת. על מי לא מדברים, את מי לא סופרים.
  3. אי סדר מצטבר של מסלולים. אם אי אפשר לשחזר אחורה את הסיבתיות ? זו נקודה שכדאי להתעכב עליה. דוגמא: תופעות לוואי של תרופה. החולה אולי נרפא אבל צריך לטפל בתופעות לוואי שלא נכנסו תחת סיווג המערכת המקורית.
  4. מטריאליות ומרקם ? שיטות הסיווג הן גם מטריאליות וגם סימבוליות ביחד. צריכים להבין את החברה גם במונחי סביבה מטריאלית. אנחנו נשענים על דברים חומריים שהם בלתי נראים לנו. הטריק הוא לאתגר כל מתחם נוחות שאנחנו נתקלים בו. לחפש את מה שמובן מאליו ולבדוק איך זה הפך להיות מובן מאליו. איך מדענים מתפקדים ביחד לתוך בניה של אינפרה סטרקטור. עוד שיטה: להסתכל על המטפורות שהמדענים משתמשים בהם. זה יכול לחשוף דברים מובנים מאליהם. לדוגמא: אמילי מרטין ? בטיפולי IVF מדברים על הביצית והזרע במונחי גבר ואשה, ונסיך שמציל את הנסיכה הכלואה. אפשר לנתח מטפורות, להתייחס אל המימד המטפורי. איזה עבודה זה עושה. מטפורות במונחים של סגנון דיבור. סטטיסטיקה זה סטייל מטפורי. הזרה של השפה. איזה עולם השפה מציגה. מה נמצא בבסיס המילים. לא ניתוח של שיח אלא נסיון להבין את התשתית הלשונית, שהיא תשתית חשיבתית. זה משהו שעוזר בניתוח אתנוגרפי.
  5. העבר כמתווך ? מנסחים את הידע שלנו על העבר לאור התפתחויות מההווה. מה שאנחנו רואים עכשיו מכיל בתוכו גם את הקולות המושתקים, בין היתר הקולות מהעבר. כשחוקרים את העבר יש 2 אסכולות:
  • לפרש את העבר עפ"י הקטגוריות של אז
  • עפ"י הקטגוריות של היום, כי התפתחנו מאז הם ממליצים להשתמש בשתי השיטות.

    הפוליטיקה של הפרקטיקה